<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ל"א</h1>
<h2>דף לה.</h2>
גבינו' בית אוניקי אסורים ואין איסורם איסור הנאה כך פשוט בעבודה זרה. גבינת הגוים אסור' באכילה לפי שמעמידין אותה בעו' קיבת נבלה כך פשוט. כבר כתבתי למעלה אם מעמידין בקיבה פירוש במה שכנוס בתוך העור, ואף על פי שתמצא בכמה מקומות שאין מעמידין בעור קיבה אלא בעשב ידוע, אין להתיר גבינת הגוים בכך שכל דבר שנאסר במנין אפילו אין עתה בו הטעם שנאסר בשבילו אין להתירו אלא במנין אחר גדול ממנו בחכמה ובמנין, וגם כן בלא עור קיבה יש בו טעם אחר שנאסרה הגבינה שמא יש שום חלב טמא בין בקעי הגבינה בפנים וכן נראה שיטת רש"י, ומשום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, אבל התוספות כתבו שגבינת הגוים אינה אסורה משום צחצוחי חלב אלא מהטעמים שכתבתי.
חמאה של גוים יש מהגדולים שהתירוה אחר בישול שהלכו להם צחצוחי חלב וכן כתב הרמב"ם. ויש מהגדולים שאסרוה אפילו אחר בישול וכן כתב הרשב"א.
<h2>דף לה:</h2>
המעמיד גבינה בשרף פגי הערלה אסור, כי סמדר מות' ופגין אסור משום ערלה, אבל בפגין של נטע רבעי אפילו של כרם הנוהג בזמן הזה מותר כדאמרינן פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין כך פשוט במסכת ערלה [פ"א מ"ז מ"ח].
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור ואין איסורו איסור הנאה, ואסור משום חלב בהמה טמאה, ואפילו יעמידנו הישראל ואין חלב טמא נקפא, אפ"ה אסור שמא ישאר בין הבקעין שום דבר איסו' מחלב הטמאה.
<h2>דף לט:</h2>
חלב וגבינה מעמידין אצל גוי או אצל ישראל חשוד בחותם א', וכתבתיו [אות ל"ב] באי זה ענין מפקידין אצל גוי.
וחלב שחלבו גוי [ו]ישראל רואהו מותר כך פשוט. ישראל יושב בצד עדרו של גוי וכשהוא יושב אינו יכול לראותו וכשעומד יכול לראותו אפילו יש דבר טמא בעדרו של גוי חולב ומביא לו דמרתת שמא יעמוד ישראל ויראנו, ואם אין דבר טמא בעדרו מותר אפילו אינו יכול לראותו כשהוא עומד כך פשוט בעבודה זרה.
